נגמר הפלייאוף. שש נקודות

טוב, אני חייב כמה מילים על הגמר. בלי צפיות שניות ובלי לחפור יותר מדי:

1. הטעות הנפוצה ביותר בנוגע לעונת 2016/2017 היא שאחד הכוכבים הבכירים בליגה החליט להתנקנק ולחבור לפרנצ'ייז של 73 ניצחונות. מה שבאמת קרה זה שפרצ'ייז כל כך טוב, איכותי וחכם הצליח לייצר קבוצה של 73 ניצחונות עם מספיק מקום להביא את אחד הכוכבים הגדולים בליגה. ראוי להערצה ברמות של פופ ואר.סי. ביופורד. זכינו לצפות (וכנראה שנמשיך עם זה גם בשנתיים הקרובות) באחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. אני שונא את ההשוואות "מי יותר גדול" הבלתי נגמרות בין לברון למייקל, בין הווריירס לבולס לשואו-טיים לייקרס. זה לא באמת בר השוואה ואין תשובה אמיתית. אבל הווריירס הם קבוצה שתהיה בראי ההיסטוריה כחברה של כבוד בחבורה של הגדולות ביותר. זכינו.

2. קווין דוראנט עשה את ההחלטה הטובה ביותר שהוא היה יכול לעשות בקיץ. מדברים על אתגר, על סופר טים, על לנצח את האויבים שלך. אבל קווין דוראנט הוא שחקן מיוחד מאוד. אולי הקלעי הטוב בהיסטוריה. הסיטואציה שהייתה לו בשנים האחרונות באוקייסי הייתה דומה באופן יחסי לסיטואציה של לברון בקליבלנד (לא מדבר על עומק או איכות קבוצה, מדבר על סיטואציה). בסיטואציה הזו הוא התקשה. הוא עבר לקבוצה שבה הוא יכול להיות מה שהוא צריך להיות, בפרספקטיבה היסטורית, בצורה הטובה ביותר. הוא לא עוצמתי כמו לברון או ווסטברוק, הוא לא חתולי כמו סטף, הוא לא מרהיב כמו איזייאה תומאס. הוא נקי, הוא עושה הכל בזרימה, ובעיקר הוא עושה את זה, לפחות כך זה נראה, ממש בקלות. בגולדן סטייט הוא הפך להיות בעל הבית, הוא הפך להיות המוציא לפועל העיקרי, והחותם שהוא השאיר בסדרת הגמר האחרונה, מבחינת כמות נקודות ויעילות הקליעה (מעבר להגנה המטריפה, הריבאונדים והאסיסטים), שהוא בקנה מידה של הגדולים ביותר. ועכשיו גם יש לו טבעת, ועוד גביע MVP לארון.

3. אנדרה איגואדלה הוא גולדן סטייט. בעונה האחרונה ובפלייאוף הנוכחי שמענו עליו קצת פחות. הוא היה קצת פצוע לאורך הדרך, יש את הביג 4, השדים של פלייאוף 2016. הרבה דברים הרבה יותר סקסיים ממנו. על ההגנה שלו כולם מדברים מאז 2015. אני רוצה לדבר על ההתקפה. הייתה לי הרגשה בזמן המשחק, והלכתי לוודא אותה מול הוידאו (כן כן, בסוף כן הלכתי לראות משהו פעם שניה). כל 9 סלי השדה של איגואדלה הגיעו בשטף המשחק של ג"ס. כל הסלים שלו היה מבטים פנויים לגמרי מול הסל. אם במתפרצת, אם בגלל רוטציות הגניות שהשאירו אותו חופשי, אם בגלל טיפול לא טוב בפיק-אנד-רול. כל הקסם הזה שהוא ההתקפה הטובה בהיסטוריה טמון במהלכים של אולסטאר ופרנצ'ייז פלייר לשעבר, שהבין בתור וטרן הוא יכול לרצוח בדרך לאליפות דרך השטף של ג"ס, ובלי להיות במרכז העניינים. הוא לא ייצר לעצמו סלים והוא לא יקח את הכדור אחד מול ארבעה. הוא פשוט יעשה את מה שצריך. אגדה.

4. אחרי משחק 4 קצת חתכתי את סטף קרי. הוא היה מדהים הבוקר, והוכיח שוב ושוב שכשההתקפה של ג"ס עוברת דרכו והוא קר רוח קורים רק דברים טובים. אני לא יודע איך הוא יתפקד בסיטואציה אחרת (כמו, לדוגמא, זו של לברון או של הארדן), ויש לו עוד כמה שנים לתת לפני שנתחיל לשפוט אותו בראי ההיסטוריה, אבל גולדן סטייט של שלוש השנים האחרונות היא קבוצה שנבנתה בצלמו. והגדולה של גולדן סטייט מתחילה אצלו, ומסתיימת בשתי טבעות. חוץ מזה שהוא די שחצן ויהיר בזמן האחרון, אז עוד יש סיכוי שאני אתחיל לחבב אותו למרות הכל.

5. קצת על קליבלנד: לברון ג'יימס שחקן כדורסל ממש טוב. אבל לברון ג'יימס לא מספיק בשביל לנצח את מה שנבנה באוקלנד. לקראת עונה הבאה, עולות כמה שאלות: (1) האם לברון ישאר? מתגברות השמועות שהוא ילך למקום אחר. (2) אם ישאר, בגיל 33, האם הוא יצליח להמשיך להשתפר, או לפחות להשאר באותה רמה? (3) בהנחה שהתשובות לשתי השאלות האלו הן כן, מה קליבלנד צריכה לעשות? אז לטעמי הבעיה היא לא בטריו. אני אישית חולה על קיירי וחושב שהוא שחקן מרהיב, ואני גם לא חושב שקווין לאב, שנתן סדרה סה"כ סולידית (גם אם לא יציבה), אפילו בהגנה, הוא הבעיה. הוא אפילו נותן לקליבלנד איזשהו יתרון פיזי על ג"ס (בהנחה שהוא מגיע מוכן ללכת קצת מכות). קליבלנד צריכה לחשוב על העומק, על האתלטיות, על היכולת לעמוד בקצב של ג"ס במשך 48 דקות, גם בחמישיות של מחליפים. דרון וויליאמס, קורבר, פריי צריכים להשתנות בשחקנים זריזים ואתלטים, שיוכלו לרדוף אחרי המפלצת מהמפרץ. ואז אולי תהיה לנו בשנה הבאה, ב"קוורטט הפיינלס", סדרה צמודה יותר.

6. אני ממש אוהב פלייאוף ב-NBA, גם כשהוא מאכזב וצפוי כמו זה. יש לנו עכשיו עוד עשרה וחצי חודשים להתכונן לפלייאוף הבא. אולי כדאי שנעביר את הזמן בהמצאת שמות לסדרת הרדמפ-דמפ-דמפשון של שנה הבאה.

בתמונה: תנו כבוד.