סטף קרי בראי ההיסטוריה (על בסיס משחק 4)

אוקי אנשים, היה לי היום קצת זמן פנוי, ואתם יודעים מה זמן פנוי אומר, נכון? זה אומר שאני כותב ארוכות על NBA. אני רוצה לדבר היום על דמות הכוכב ב-NBA. כולכם מכירים את הכוכב הזה. לברון ג'יימס, הארדן, ווסטברוק, קאווי, אפילו דוראנט בג"ס. זה השחקן שמייצר לעצמו. זה השחקן שלוקח על עצמו כשקשה. זה זה שלא צריך אף אחד אחר בשביל לעשות סל. זה זה שכשהוא לא עושה את מה שאנחנו מצפים ממנו שיעשה, אנחנו כועסים עליו. לוקחים את זה אישית. לברון ג'יימס הסתובב עם תווית של כוכב גרוע רוב הקריירה שלו. גם כשהוביל בפרק הראשון של הטרילוגיה את קליבלנד לסדרת גמר הירואית, והפסיד, ללא קווין לאב וקיירי אירווינג, עוד היו כאלו שבאו אליו בתלונות. נוביציקי הסתובב 15 שנה עם תוית של לוזר על המצח, גם אחרי שהוביל את המאבס לעונה של 67-15 (והפסיד בסיבוב הראשון לג"ס). קובי היה צריך לחכות 12 שנים עד שהפסיקו לדבר על הצל ששאק הטיל עליו. ווסטברוק? מעולם לא נספר כמוביל של אוקייסי העונה, ואחרי העונה, הוא אולי השחקן השנוא בעולם (אחרי דוראנט...?). כאמור, כמו שהראתי פה ברוב חסדי, לא חסרות דוגמאות לשחקני על עם מוניטין רע. ומוניטין רע, רק בגלל שהם לא עשו מה שציפינו מהם לעשות. ואז מגיעה גולדן סטייט. לגולדן סטייט עושים שתי הנחות. הראשונה, שהיא קבוצה שלא תלויה בסופרסטארים שלה כמו ששאר הקבוצות בליגה, ובהיסטוריה, היו תלויות בסטארים שלהן. השניה, יש לה 4 סופרסטארים. לפי סדר החשיבות שלהם, מהרביעי עד לראשון (לטעמי, כן? אל תתחילו מלחמת עולם): קליי תומפסון, דריימונד גרין, סטף קרי, קווין דוראנט. וכמו שלברון הגיע לקבוצה של דווין וויד והפך להיות בעל הבית, כך מוכיח בפלייאוף הזה דוראנט שהוא עשה בגולדן סטייט. במשחק הרביעי בסדרת הגמר שלושה מארבעת הסטארים של גולדן סטייט נתנו ערב מתקבל על הדעת. דוראנט עם 35 נק' (15/16 מהקו, אחוזים יחסית אליו נמוכים מהשדה: 9/22) היה בסדר גמור, גם אם לא מדהים. גרין עם 16 נק' ו-14 ריב' היה סביר לחלוטין (גם אם היו לו רק 4 אס'), ותומפסון אמנם היה בינוני עם 13 ב-4/11 מהשדה (4/10 מהשלוש), אבל ג"ס הוכיחו שהם יכולים להסתדר גם עם משחקים כאלו שלו. ואז, סטף קרי. 14 נק', 4/13 מהשדה, 4 איבודים. לזה הוא הוסיף 10 אסיסטים, וזו השורה היחידה בה היה טוב במשחק. ומשום מה, אין קול בעולם שמדבר על המשחק החלש של סטף. מה הדבר הכי גרוע שכוכב יכול לעשות? התשובה הזו, לטעמי, תתחלק לשני מחנות. המחנה הראשון יטען כי כוכב שמבין שהערב הוא לא הערב שלו, צריך לזוז הצידה ולתת לאחרים לעשות את העבודה. הטיעון הזה יכול להתחזק בקבוצה כמו ג"ס, שמורכבת מכוח אש מטורף גם ללא סטף. ומה הבעיה שבעל הבית החדש והאמיתי יקח את המפתחות? המחנה השני, יטען מנגד, יאמר שלא יכול להיות שהכוכב לא יקח על עצמו גם בכוח. הרי אם לברון היה מסיים את המשחק עם שורה דומה לזו של סטף, גם אם אחד מהכוכבים שלצידו היה קולע 40 נק', התקשורת הייתה גועשת ורועשת. וזה רק בצד ההתקפי. מה מקומו של הכוכב בצד ההגנתי? אז הלכתי ובדקתי מה סטף קרי עשה במחצית הראשונה של משחק מס' 4, מהלך אחרי מהלך, התקפה והגנה. תנו מבט בטבלה. היא מסודרת בצורה כזו. בטור הימני, כל הפעולות ההגנתיות של סטף. בטור השמאלי, כל הפעולות ההתקפיות שלו. הפעולות שמסומנות בירוק – פעולות חיוביות. הפעולות שמסומנות באדום – פעולות שליליות. מה שנשאר לבן הוא מהלך נייטרלי – כזה שסטף לא היה מעורב בו. אני חייב להגיד שבגלל שההתקפות של שתי הקבוצות הן די מורכבות (בעיקר זו של ג"ס, כמובן), לעיתים קשה להחליט האם פסיביות של שחקן ספציפי היא נייטרלית, חיובית או שלילית. במקרה שתרגיל לא הולך לכיוון של שחקן מסוים, האם הפאסיביות שלו היא שלילית? ברגע ששחקן כמו דוראנט משתלט על המשחק, מה סטף יכול לעשות? הניתוח בטבלה מנסה לתת תשובה לכל מהלך בפני עצמו.

הטבלה המלאה נמצאת כאן

אז מה אתם אומרים, סטף לא ניסה או שסטף לא הצליח? התשובה, חד משמעית לטעמי, היא שסטף לא ניסה. סטף היה אנמי, עצבני, לא יזם ולא לקח את הכדור. נתחיל עם ההתקפה. מתוך 54 פעולות התקפיות של ג"ס, 18 היו פעולות חיוביות של סטף, 16 היו שליליות ו-20 היו נייטרליות. לטעמי, 20 התקפות נייטרליות של שחקן כל כך חשוב (גם אם דוראנט האיום משחק לידך) במחצית הן הרבה הרבה הרבה יותר מדי. מתוך 18 פעולות טובות, רק 3 פעמים הן הסתיימו בנק' ישירות של סטף (פעמיים הלך לסל, וקלע סל שדה אחד). מה שמשאיר אותנו עם 15 פעולות התקפיות טובות שסטף לא זרק בהן. בניגוד למהלכים הנייטרלים של סטף, ובטח לשליליים, כמעט כל פעם שהוא ניהל את ההתקפה של הווריירס דרך הפיק & רול, קרו דברים טובים. ההגנה של הקאבס מיד באה לטראפ עליו, מה שיצר התקפות של 4 על 3 לטובת ההתקפה, וכמעט כולן הסתיימו עם זריקות טובות אחרי מסירה אחת או יותר. גם אם חלק מהן הוחטאו, אלו היו הזריקות שבגללן אנשים אוהבים את גולדן סטייט.

במשחק 5 סטף חייב להיות יותר אקטיבי בהתקפה. נכון שלפעמים דוראנט לוקח את הכדור מצד אחד של המגרש עד לטבעת ובכלל לא מערב את שאר השחקנים (ולזכותו יאמר שהוא עושה את זה טוב), אבל קרי הוכיח שהוא מנהל המשחק הטוב ביותר שלהם (מפתיע, בהתחשב בעובדה שהוא פוינט גארד, אה?), ודברים טובים באים להתקפה הטובה ביקום כשהוא מנהל אותה. ובעיקר, שחקן בקאליבר של סטף לא יכול לתת להתקפה לעבור בלי שהוא יהיה חלק אינטגרלי ממנה. זה אמור להיות עניין של אופי, עניין של מנהיגות, עניין של גדולה היסטורית. ועכשיו ההגנה. הצלחתי לספור 3 פעולות הגנתיות טובות של סטף במחצית הראשונה. וזה אחרי שפרגנתי לו עם עבירה במתפרצת שעצרה סל קל, חטיפה של דריימונד גרין שבה הוא היה במקום הנכון לאסוף את הכדור, וסגירה רעה של ריבאונד שבמקרה הלך רחוק ונחת לו בידיים. לעומת זאת, ספרתי לו 17 פעולות רעות בהגנה. סטף תמיד שומר את שחקן ההתקפה הכי חלש של הקאבס (שאמפרט או סמית'). בהתקפות שבהם הם לא היו מעורבים הוא גם לא הזיק. כאשר כן היה מעורב, היה ניתן לראות תקשורת גרועה מאוד עם שאר שחקני הקבוצה בהגנה על החסימות, עזרה שמתמצאת במבטים על שחקנים שחותכים לסל, ושיטוט די סהרורי לפרקים על הפרקט. דווקא אחרי שקיבל מחמאות על הגנה לא רעה במשחקנים קודמים, הוא ממש לא תרם כלום במשחק הזה (חוץ מאשר תלונות לשופטים אחרי כל פעולה, פחות או יותר). הקאבס, מצידם, לא ממש התקיפו אותו בפיק אנד רול, אבל במשחק שבו הם קולעים 5,000 נקודות במחצית כנראה שלא צריך. במשחק הבא, אם ההתקפה תהיה פחות חדה (והיא תהיה), בעיני הם צריכים לשחק על סטף הרבה יותר, ולהביא אותו לשמור על השחקנים הטובים יותר שלהם. בניגוד למיתוסים שמנסים כולם לייצר לפני משחק 5, אני לא רואה איך הקאבס עושים שוב קאמבק. לא כל יום פורים, הרי. אבל הדבר הראשון לעשות בשביל לנסות לייצר איזשהו יתרון על גולדן סטייט בבית, זה להכנס מתחת לעור של השחקנים הנפיצים שלהם. עד היום זה היה נראה שזה דריימונד גרין. לפני המשחק הבא, כנראה שזה צריך להיות גם סטף קרי.