מעט מדי, מאוחר מדי

דרק וויליאמס הרס לי את הטור. בסיום המשחק, כולי חגיגיות, כבר רציתי לזרוח עם הנתון המדהים הבא: כל שחקן של קליבלנד שזרק לסל במשחק 4, קלע בלפחות 50%. ואז בא דרק וויליאמס, והחטיא את הזריקה היחידה שהוא זרק במשחק, והרס לי את הכל. אם אתם שואלים אותי, הוא הרס את הסדרה. ואנחנו? אנחנו נמשיך לבכות על סיום משחק 3. לפני משחק 22 כתבתי מה קליבלנד צריכים לעשות בשביל לעשות משהו בסדרה הזו. מאז הם ירדו לפיגור 0-3 והסיפור שם כבר גמור. גם אחרי הניצחון המרשים הבוקר הם לא יעשו את הקאמבק המדהים שאנחנו רוצים שהם יעשו. אבל היה ניצחון מדהים, בואו נדבר עליו, בראי הנקודות שדיברנו עליהם לפני משחק 2. והיי, יודעים מה? קליבלנד מציגים גרף שיפור ממשחק למשחק, אפשר רק לדמיין איך הם יראו במשחק 7 (ברצינות, אפשר רק לדמיין, לא יהיה משחק 7).

הגנה. דיברנו על ההגנה של קליבלנד, ומה הם צריכים לעשות בשביל לנצח משחק. הבנו כבר שדרך ההגנה קליבלנד לא תנצח משחק בסדרה הזו. אז 68 נק' של גולדן סטייט במחצית היו שיא הנקודות שלהם בסדרה הזו לדעתי. ההבדל? אתם יודעים, חביבי'ס. 86 נק' של קליבלנד במחצית, 137 במשחק. 350 שלשות. כשההתקפה של קליבלנד עובדת, היא עובדת. וכשהכל מתחבר, הם פצצת זמן שמוכנה להשמיד את כל מה שעומד מולם. קליבלנד לא ינצחו כלום בהתקפה עומדת. הם לא טובים בזה. גולדן סטייט, מהצד השני, טובים בהכל. קליבלנד צריכה לרוץ. זה מסוכן, הם יכולים לקבל בראש בגלל זה, אבל זו הצ'אנסה היחידה שלהם.

לברון וקיירי: אחרי במשחק הקודם קיירי התעורר לקראת סוף המחצית הראשונה, הבוקר הוא בא לעבוד החל מרגע הראשון. כל השלשות שלא נכנסו לו במשחק השלישי (0 מפאקינג 7), והיו ההבדל בין ניצחון במשחק להפסד, נכנסו לו היום מהרגע הראשון (2/3 ברבע הראשון, 7/12 במשחק). הוא פנומן אדיר והוא שחקן פסיכוטי והוא שולט בכדור כמו שאף אחד בעולם לא שולט בו. כשהוא מגיע לשחק הוא אחד מהשחקנים הטובים בעולם, והוא שחקן ברמה שיכולה לשנות סדרות גמר.

לברון ממשיך להיות לברון. בשני המשחקים האחרונים הוא הגיע אגרסיבי בטירוף, ובמשחק הזה זה היה נראה שברבע הראשון הוא מנסה להפעיל יותר את החברלייצים האחרים בקבוצה בשביל לשמור כוחות לדקות הסיום, ולמזלו, שאר השחקנים בקבוצה הגיעו למשחק (סוף סוף!). לברון סיים את הרבע הראשון עם 8 נק' ב-2/6 מהשדה, אבל עם 6 אסיסטים, ועוד 5 שחקנים אחרים שקולעים נקודות ברבע הזה, בראשות קווין לאב עם 14 נק' ב-3/4 לשלוש. ללברון יש נתוני פלוס מינוס מפחידים בסדרה (בעיקר המינוס, משוגע כמה הקאבס תלויים בו). כמה לברון טוב? בשביל לעשות (עוד) טריפל דאבל, הוא כבר מתחיל לייצר לעצמו מהלכים של ריבאונד + אסיסט לעצמו + סל. והיי, אם משחקי NBA היו נמשכים 43 דקות, יש סיכוי שהיום קליבלנד מובילים 3-1 בסדרה, ולא מפגרים.

ויופי, שאלתם על קווין לאב. אני שמח. משחק "סולידי" מאוד. 23 נק', 6/8 לשלוש, 5 ריב'. בדיוק בשביל זה הוא שם. הוא לא קיירי והוא לא לברון, הוא לא יכול לעשות בקבוצה הזו את מה שהם עושים, וזה בסדר. הוא צריך להמשיך לעשות את מה שהוא עשה (גם במשחק 2). היום הוא עשה את הנזק שלו מבחוץ, במשחק 2 הוא עשה הרבה נזק (בעיקר בחצי הראשון) בפנים. דיברתי על המאסה שלו על רוב השומרים שלו. אם הוא מביא את כל הכלים שיש לו (ויש לו), הוא אכבר יתרון של קליבלנד. ובשני המשחקים האחרונים הוא אפילו עושה הגנה סולידית, מה עוד אפשר לבקש ממנו?

טריסטן תומפסון: דיברתי עליו כאקס פקטור של קליבלנד. אז היום כבר אחרי 6 דקות היו לו יותר ריבאונדים מאשר בכל אחד מהמשחקים הקודמים. ברגע שהוא מייצר הזדמנויות שניות לקליבלנד, ובעיקר מעיר את האווירה והקהל עם מהלכי האסל חזקים, לקליבנד יש מה למכור בסדרה. הוא סיים את המשחק עם 10 ריב' ו-5 אס', ובעצם נתן משחק "דריימונדי", וכמו גולדן סטייט, כשהשטף של המשחק של קליבלנד רץ, הם מסוכנים וטובים.

שאר השחקנים: ריצ'ארד ג'פרסון שיחק 22 דקות היום, שזה הכי הרבה שהוא שיחק בסדרה. בעיניי הוא הפתרון ההגנתי הטוב ביותר של קליבלנד מול ג"ס, דוראנט, הכוח והאתלטיות. הפלוס מינוס שלו במשחק היה +13, גבוה יותר מאשר של קיירי. ג'יי אר היה מעולה עם 15 נק' ב-5/9 לשלוש. דרון וויליאמס היה סולידי, קייל קורבר לא החטיא זריקות חופשיות. אבל הכי חשוב? שאמפרט עם 1/1 מהשדה. השחקן שהכל עולה לו לראש מהר מדי, סוף סוף, אחרי 3/15 מהשדה בשלושת המשחקים הראשונים, הוא הפסיק לחרב לקאבס את ההתקפה.

מעבר לזה, קליבלנד נכנסו לראש של השחקנים של ג"ס שהם לא דוראנט. לא יודע אם זה יצליח במשחק 5, באוקלנד, אבל זה מה שצריך לעשות במשחק בית. הטירוף, הטראש טוק, הקהל, האווירה, כל אלו הביאו לקאבס את הניצחון הבוקר.

ואם מדברים על להכנס לראש של שחקנים, אז בוקר טוב לדריימונד גרין, ובוקר טוב לשופטים. דריימונד היה אמור להיות מורחק הבוקר מהמשחק, ובעיני אחרי ההחלטות המביכות של השופטים הבוקר בעניין הטכנית, הוא צריך להיות מורחק מהמשחק הבא (סתם כי זה כבר הופך להיות מיתולוגיה שדריימונד מורחק בגמר במשחק 5 כשהקבוצה שלו מובילה 3-1). כשהעצבים עולים, צריך לשחק על דריימונד. אפשר לדבר עד מחר על זה שהוא "שחקן אמוציונאלי" ש"קשה לו לשמור על הרגשות שלו בלהט המשחק", אבל בעיני שחקן שהוא כל כך חשוב לקבוצה שלו לא יכול להתנהג כמו תינוק טיפש ברגעי לחץ. רוצה להיות שחקן היסטורי? תתחיל להשתלט על עצמך. קליבלנד רוצה לעשות משהו שלא נעשה מעולם לפני כן? כנסו לו מתחת לעור. ואצלנו? אחרי התצוגה של השופטים הבוקר (עם פאקינג מרכז ריפליי בפאקינג סוקוקיס שאף אחד לא יכול לחלום עליו פה), אסור לכם יותר להתלונן על ספי שמש. פשוט אסור.

עוד מילה על לברון. 14 נק', 4 איב', 4/13 מהשדה. שחקן שרוצה להזכר כאחד הגדולים בהיסטוריה לא יכול להרשות לעצמו משחק כל כך חלש בפיינלס. אה.. רגע..? מה? זה היה סטף? אהההה, לא משנה, סטף חמוד, הוא מכדרר בחימום בשתי ידיים. לא נורא.

ועדיין, מול הקאבס עומדת קבוצה היסטורית. 4:30 דק' לסיום, קליבלנד הובילה ב-19 נק', וטיירון לו לא מעיז להוריד את לברון לספסל. זה כוח הרתעה שמזכיר את מכבי בימיה הגדולים ("אוי לא, אנחנו מובילים עליהם רק ב-20, והם עשו עצירה וסל, הקאמבק מגיע"), כשהפועל ירושלים היו באים לשחק נגדם. שום יתרון אינו בטוח. וכנראה שזה יגמר במשחק הבא.