ליגת הצדק נגד ההולק - פרק 1.5

האיש העצוב בעולם יושב בחדרו, עינייו כלות, ובזמן שהוא צופה בסדרת גמר ה-NBA, כל רצונו הוא שאדמת דאלאס תפער את פיה ותבלע אותו, הכל בשביל לקבל קצת שקט. האריסון בארנס, האיש המושמץ בעולם בימים האחרונים, רואה את חבריו לשעבר בגולדן סטייט, את כל העיתונים, הפרשנים ואנשי הכדורסל, כולם כקול אחד, מסבירים שהנה, זה-זה כל ההבדל משנה שעברה.

אז המשחק הראשון עבר, נגמר, נמוג והוא חלק מדפי ההיסטוריה. גולדן סטייט מחצה בקלות את קליבלנד, וכיוון הרוח הכללי הוא שהם יקחו אליפות די בקלות, והקבוצה שהייתה פייבוריטית ברורה גם לפני הסדרה, הפכה להיות פייבוריטית ברורה אחולמניוקי אחרי משחק אחד.

לפני הניתוחים, ניתן פה את תקציר הפרק הקודם (שלא נכתב), בקצרה: הקבוצה, אחת מטופ 3 הטובות בהיסטוריה, אולי, מובלת ע"י חבורה של שחקנים מעולים - פוגשת שחקן, אחד מטופ 3 בהיסטוריה, שמוביל קבוצה מעולה. התנגשות הטיטנים, קרב הסגנונות, הולק פוגש את ליגת הצדק. בסיבוב הראשון ליגת הצדק ניצחה, עכשיו ההולק (מגובה באיירון-מן וקפטן אמריקה) צריך להנחית מכה ניצחת משלו.

משחק 2 לפנינו, וזה מה שכל אחת מהקבוצות צריכות לעשות בשביל לנצח אותו.

(ליגת הצדק, גרסאת ה-NBA, או: יא וולי, כמה השקעתי בשביל תמונה)

ראשונה – גולדן סטייט. טובי המוחות ניסו להבין מה הם צריכים לעשות בשביל לנצח את המשחק השני. תדריכי וידאו, ניתוחים סטטיסטיים, מצלמות מעקב, שיחות עם פסיכולוגים ושורה של מאמני על בעבר ובהווה גיבשו את מסמך תובנות, ועל גבי שתי מילים ניסחו את הנוסחא הבא: אותו הדבר. התקפה רצחנית, הגנה רצחנית, ככה זוכים באליפויות, וככה גם יזכרו אותם באחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. היי, בעולם שאפילו דריימונד גרין מחליט להפסיק להיות מטומטם וסטף קרי עושה הגנה לא רעה בכלל, באמת שאין להם נקודות חולשה. אז נכון שאפשר לדבר על התרומה ההתקפית של קליי תומפסון (שכנראה תעשה את ההבדל בין 113 נק' ל-125 נק'), ו... זהו. אין עוד מה לדבר חוץ מזה. אז קדימה קליי, שנס מותנך, תקלע קצת יותר זריקות חופשיות. ובכלל לא דיברנו שעם ההגנה שהוא עושה, אם אני סטיב קר (מייק בראון), מצידי שיקלע 0 מ-341 כל משחק.

מהצד השני, ובשביל שננסה להכניס קצת עניין לסדרה, בואו נחשוב, מה קליבלנד צריכה לעשות? ובכן, הרבה. וגם אם היא תעשה את זה כל זה, היא כנראה תפסיד. וזה כנראה יהיה במעט משחקים. ועדיין, אנחנו פה למען הרוח הספורטיבית. אז קליבלנד, היידה:

ראשית, הגנה. קליבנד לא תנצח את הסדרה הזו בעזרת הגנה. אני חוזר, קליבלנד לא תנצח את הסדרה הזו בעזרת ההגנה. למה? בעיקר כי אין להם כזו. מצד אחד - חמישייה עם שניים וחצי שומרים (אני - פרגנתי לג'יי-אר סמית', אתם – פרגנו לי בלייקים). מצד שני – ההתקפה של גולדן סטייט. ההתקפה של הוורייס כל כך כאוטית ומורכבת, שזה עושה סחרחורת רק לנסות לראות מה הם עושים בטלויזיה. לא רוצה לדמיין מה זה לנסות לשמור אותם. כל התנועה והחסימות ללא כדור שקורות שם מייצרות כל כך הרבה מצבי קליעה לכל כך הרבה קלעים מחוננים בכל התקפה, שקבוצה עם קווין לאב וקיירי ארווינג כנראה לא תוכל לעצור אותם. מה שכן, יוכלו לנסות להקשות עליהם. במחצית הראשונה של משחק 1 דוראנט קלע 23 נק', ב-10/18 מהשדה. על חלוקת הזריקות שאלתם? אני שמח, אז ככה: 9/13 בזריקות מפחות מ-10 פיט, 1/5 בזריקות מרחוק. רק 2 זריקות הגיעו בלחץ של זמן (פחות מ-7 שניות על השעון). 9/13 בזריקות אחרי 0, 1 או 2 כדרורים. עם נתונים כאלו, שמראים שהזריקות שלו הגיעו תוך כדי שטף של משחק, לא משנה כמה קרוב וטוב תשמור אותו, הוא יקלע באחוזים טובים. את דוראנט צריך להרחיק מהסל, לגרום לו לזריקות קשות (שגם אותן יש סבירות לא קטנה שהוא יקלע באחוזים גבוהים), וכמובן לא לתת לו לייאפים. מצד שני, הוא גם מסר 6 אסיסטים במחצית הראשונה, אז היי, קליבלנד? הזדיינתם. אולי שווה לנסות את ג'פרסון לדקות קצת יותר ארוכות על דוראנט, שעשה עליו עבודה לא רעה. לא יודע מה מצב הברכיים והזריזות שם (הן בטח לא כמו פעם), אבל הוא עשה עליו עבודה די סבירה במשחק הראשון בדקות שהוא שיחק. אולי אפילו, רחמנא לצלן, שווה להעלות אותו בחמישיה (במקום... ג'יי אר?). הוא יוכל לתת הגנה, קצת אלימות, ואולי יצליח להוציא את דוראנט מהזון שהוא היה בו במשחק הראשון. ההגנה של קליבלנד צריכה לנסות להאט את ההתקפות של גולדן סטייט (איך? כנראה עם הרבה מאוד אלימות פיזית), ולא לתת להם את המגרש הפתוח. קל להגיד, בלתי אפשרי לבצע. בהתקפות המסודרות קליבלנד חייבים להיות יותר אגרסיביים (כמו שהיו בגמרים של 15 ו-16), ואסור להם לתת לווריירס חילופים כל כך קלים בפיק-אנד-רול, שמייצרים עוד יותר יתרונות ממה שגם ככה יש להם. מצד שני, אסור להשאיר את הקלעים של ג"ס לבד אפילו שנייה. אז היי, קליבלנד? הזדיינתם (2). בכל זאת ההגנה חייבת להיות יותר מהודקת, היא חייבת לייצר יותר מ-4 איבודים להתקפה הצהובה, וחייבת לנסות, ולו רק בקצת, לייצר לחץ אצל הווריירס.

אבל בעולם שאתה לא יכול לעצור את ג"ס בהגנה, ההתקפה שלך חייבת להיות מושלמת. ופה אני רוצה לפרוט את הניתוח ע"פ השחקנים.

לברון וקיירי: חייבים להגיע במצב מפלצות. על פניו, היו לשניהם משחקים סבירים במשחק הראשון (לברון 28 ב-9/20 מהשדה, 15 ו-8, קיירי עם 24 ב-10/22 מהשדה). אבל הדומיננטיות לא הייתה. מכיוון שבניגוד לג"ס, הקאבס בנויים על היכולת האישית שלהם, הם חייבים לייצר יתרון על כל מגן שלא יגיע אליהם. כולם מדברים על הפתרונות ההגנתיים הרבים שיש לג"ס על לברון (גרין, תומפסון, דוראנט ואיגי), הם שוכחים לדבר על היתרונות ההתקפיים שיש ללברון על כל אחד מהשומרים שלו. בלי 4 משחקים מפלצתיים משותפים של שני הכוכבים, לקליבלנד אין סיכוי לזכות באליפות. זה אומר שהם צריכים לאבד פחות (8 ללברון, 4 לקיירי), זה אומר שהם צריכים לקלוע באחוזים גבוהים, זה אומר שהם צריכים לייצר לחץ על ההגנה של ג"ס. הם פתחו את המשחק הראשון עם 0/5 משותפים מהשדה (הסל הראשון שלהם היה שלשה פנויה של קיירי אחרי שג"ס ניסו לצאת למתפרצת אחרי החטאה של הקאבס), ונראה היה שהם לא מצליחים לייצר שום יתרון בהתקפה. שניהם חייבים גם להיות קצת יותר אקטיביים בהגנה, כי אין ברירה, ושניהם חייבים לנצח הרבה יותר את המגנים שלהם בדרך לסל.

קווין לאב: מכיוון שקווין לאב לא יגיע להגנה (אפילו על זאזא הוא לא הצליח לשמור), הוא חייב להיות יעיל במיוחד בהתקפה. 21 ריבאונדים במשחק הראשון זה אחלה, והוא צריך לשמור על מספרים גבוהים גם במשחקים הבאים (אני אגע -לא בקטע של הטרדה- בנושא הריב' בהרחבה בפסקה על טריסטן), אבל עם 4/13 מהשדה זה לא יכול לעבוד. על רוב השומרים שלו (בטח בחמישיית המוות עם איגי) ללאב יש יתרון אדיר במאסה ובכוח. אסור לו להפסיד בקרבות מתחת לסל מול שחקנים כמו קליי תומפסון או אפילו קווין דוראנט. בהנחה שקיירי ולברון יבואו ב-MODE מפלצת במשחק הבא, לאב חייב לקלוע את השלשות שלו ולייצר יתרון משמעותי מתחת לסל של ג"ס. זה לא הסגנון משחק שלו? חבל. אין אליפות.

טריסטן תומפסון: אהלן ערב טוב לך, אדון טריסטן. גש אלי, ושמע מה יש לי להגיד לך: אתה, ולא אחר (חוץ מלברון וקיירי יא תבע), שחקן המפתח של קליבלנד בסדרה. האיש שעושה את כל העבודה השחורה לצד הכוכבים והקלעים של הקבוצה, שר ההגנה, פרופסור ריבאונד, אדון אקטיביות ומר חיית משחק. טריסטן חייב לייצר לקאבס יתרון מתחת לסלים. לגולדן סטייט היו 18 נקודות מהזדמנות שנייה במשחק הראשון, ואסור שזה יחזור על עצמו. טריסטן חייב להוביל את נעילת הצבע של גולדן סטייט, וחייב להיות זה שידאג שלא יהיו שם נקודות קלות (כי יהיו להם הרבה מאוד נקודות קלות בהזדמנויות אחרות). בהתקפה הוא חייב להיות סופר אקטיבי, עם תנועה טובה ללא כדור ולסיים כמו שצריך אחרי הפיק-אנד-רול. בזמן שההגנות יתרכזו בכוכבים ובקלעים של קליבלנד, תומפסון חייב להעניש בכל הזדמנות את העובדה שלא מתרכזים בו בהגנה.

שאר השחקנים: ג'יי אר סמית', דרון וויליאמס, ריצ'רד ג'פרסון, קייל קורבר ואימן שאמפרט חייבים לשחק את תפקידם לכדי שלמות. הם צריכים לקלוע את הזריקות שלהם באחוזים גבוהים, וחייבים לייצר ריווח מספיק לכוכבים. הרוטציות המטורפות של ג"ס בהגנה מייצרות לא פעם זריקות יחסית פנויות לשחקנים המשלימים של קליבלנד. גם אם זה לא מה שהם התרגלו אליו בסדרות מול נמושות המזרח, הם חייבים לקלוע אותן באחוזים גבוהים. בשביל לנצח את הקבוצה הקבוצתית ביותר ששיחקה כדורסל על הפלנטה, חייבים להגיב בקצת קבוצתיות מהצד השני. נקודות באחוזים גבוהים גם יוכלו אולי טיפה להאט את קצב המשחק של ג"ס וכתוצאה מכך, אולי, להקשות עליהם קצת בהתקפה (חחחחחחח).

לסיכום, גולדן סטייט צריכה לעשות מעט מאוד התאמות, אם בכלל, למשחק השני. קליבלנד צריכה להחתים אצלה את דוראנט, קרי, גרין, תומפסון וסטיב קר (הבריא), בשביל לתת להם פייט. בהצלחה.