כשבוסטון סלטיקס עשו ברק נתניה

התגשם לי חלום, וסוף סוף הייתה לי סיבה לראות שוב מחצית שנייה של משחק בשביל לכתוב פוסט סיכום, כי המשחק לא נגמר ברבע הראשון. זה לא קרה כבר תקופה. אז יצאנו קצת לרחובות, חגגנו, מעגלי ריקודים, סיימנו, נרגענו, הנה הסיכום.

אז בואו נתחיל בקלישאה, רק כי זה מה שגורם לכם להמשיך לקרוא: האגדה מספרת שפעם, בימים בהם מכבי ת"א הייתה עדיין מכבי ת"א, היריבות היו מכוונות לרדת בפיגור של 8-10 נק' למחצית, בשביל לא להעיר את החיה. הבוקר, מרחק שנות אור מכאן, התחפשה קליבלנד למכבי ת"א. ליתר דיוק – התחפשה למכבי ת"א שניצחה ביום חמישי האחרון את מילאנו בחוץ, בראש היא מריצה תרחישים של מה שקורה בבית המקביל (בכל זאת, מדברים על מכבי ת"א שלפני עונת הליגה הגדולה של היורוליג), ומה צסק"א צריכה לעשות בשביל שהצהובים יקבלו בהצלבה את קאחה-קוצ'ה לבוראל ולא את פנתינאייקוס. והנה הגיע לו יום ראשון, וברק נתניה הקטנה הגיעה למשחק מול קהל מנומנם שרק רוצה כבר את ההצלבה של היורוליג (בתפקיד דנילו פינוק – מרכוס סמארט). אז במשך ה-30 דקות הראשונות הכל היה באמת מנומנם, אוהדי קליבלנד יכלו להתרווח להם בכסאות ולהתחיל לפטפט על המאצ'-אפ מול גולדן סטייט, האם קיירי בכושר מספיק טוב להתמודד עם קארי והאם ההגנה של גרין תעשה לקווין לאב חיים קשים.

ופתאום, חושך באולם. זרקור מאיר על מרכוס סמארט. הוא פותח את פיו, ומגרונו בוקע קול נעים, שירת מלאכים. בידו השמאלית החזיק, כמדומני, נבל, עליו פרט במיומנות, ובידו הימנית הוא משליך שלשה. שנכנסת.

אז בואו נתחיל עם המספרים של 188 וחצי הדקות האחרונות של המשחק, ביתרון 21 נקודות של קליבלנד: בוסטון ניצחה אותן 55-31. היא ניצחה בריבאונד (מה?!) 18-16. סמארט קלע בהן 19 נק' ב-5/6 לשלוש ו-6 זריקות עונשין. בוסטון קלעה 11/20 לשלוש, לעומת 2/13 של קליבלנד (שקלעה 2/17 במחצית השנייה, אחרי 14/22 במחצית הראשונה). בוסטון מסרה 13 אס' על 19 סלי שדה, ואיבדה 3 כדורים בלבד. קליבלנד קלעה בפחות מ-30% מהשדה, וביצעה רק 5 עבירות.

נכנס לפרטים, ונתחיל מהסוף, כי נמאס לי לדבר על זה – השלשות. כבר כתבתי באריכות (או בקיצור, וואטאבר), על נושא השלשות. בימי ה"לאקי-בול" של 2017, מנצחת מי שהשלשות שלה נופלות פנימה. רצה הגורל, ובדקות המכריעות של המשחק הזה השלשות נפלו בצד הירוק. לא היו להם מבטים טובים משמעותית מאשר במשחקים הקודמים, היום הם פשוט קלעו. בצד השני, אחרי מחצית ראשונה מפחידה, הצליחה בוסטון לייצר לחץ יחסית גדול יותר על השלשות של קליבלנד והצליחה להוריד להם את האחוזים משמעותית.

כתבתי קודם על האווירה המנומנמת. קליבלנד סיימה את המשחק עם 11 עבירות בלבד. זה נתון הזוי למשחק פלייאוף, ומראה טוב מהכל על הרפיון ששרר באולם במשחק הזה. אף שחקן לא ביצע יותר מ-2 עבירות. ופלייאוף שבו מספרים לנו שצריך להלום בשביל לנצח, קליבלנד לא הלמה מספיק (וד"ש מירבנקו לדי-וויל).

ואם כבר הזכרנו את יונאס ירבקו, להלן המספרים שלו עד סיום משחק 2 בשתי הסדרות האחרונות: סה"כ של 18 דק' ו-4 נק' בשלושה משחקים בסדרה מול וושינגטון, כולן בדקות גארבג' כאלו ואחרות. בסדרה מול קליבלנד הוא כבר שודרג ל-16 דקות בהפסד המחפיר במשחק 2, להם הוסיף 4 נק' מפלצתיות. אז היום, מעבר לתרומה הברורה מאליה של הוצאת דרון וויליאמס מהמשחק + פציעה שלו, הוא הוסיף ב-18 הדקות המרנינות של בוסטון 10 נק' ב-4/4 מהשדה ו-5 ריבאונדים. השאלה המתבקשת פה היא האם הוא היה מקבל את ההזדמנות הזו גם אם המשחק היה צמוד באמצע הרבע השלישי.

נחזור לרפיון? נחזור. ההגנה של קליבלנד הייתה עצלה במיוחד (בלשון המעטה) מול החסימות של בוסטון, הסגירה לחדירות הייתה מנומנמת, והשיא היה במהלך האחרון כששאמפרט וג'יי אר סמית' לא הצליחו להחליט מי הולך על בראדלי (שבכלל עשה להם את ההטעיה הקלאסית שלו – "אני לא שחקן כדורסל אני לא חלק מהמהלך הזה אני רגע הולך להביא לי כוס קולה מהמזנון טרילילי-טרילילה"), והלכו שניהם עם החסימה של קראודר לתוך הצבע, כל זה בזמן שהורפורד הודף בכוחותיו האחרונים, משמע היה גומי של תחתוני גבר מתפוררים, את טריסטן תומפסון מכיוונו של בראדלי ("לה-לה-לה, הנה אני זורק שלשה"). אחרי השלשת ניצחון שלו, לא יכולתי שלא להזכר בציטוט האלמותי שלו לאחר ששוחרר מהפועל ירושלים: ״יובל נעימי היה כמו מנטור ואח גדול בשבילי. אמנם שיחקתי שם רק 3 משחקים, אבל מה שיובל נתן לי, לכדורסל ולחיים, ישאר איתי לאורך כל הקריירה״ וזה שהוא הקדיש את הניצחון לדני כהן הבוקר, זה היה מבחינתי השיא.

(אייברי בראדלי עם המאצ'-אפ הכי מורכב שהיה לו בקריירה)

נחזור למרכוס סמארט. במשחק הראשון שבו הוא פתח פלייאוף, הוא הוכיח שיש לו את זה. בהעדרו של תומאס הוא שיחק 13 דקות יותר מהממוצע שלו, קלע 20 נק' יותר מהממוצע, מסר 2.3 אס' יותר ואיבד... את אותה כמות כמו הממוצע. הוא ממש מילא את מקומו של תומאס, כיחיד שיוצר מחוץ לתבנית הקבוצתית והיחיד שיוצר לעצמו, ועשה את זה בהצלחה. בוסטון כנראה לא תיקח את הסדרה הזו, אבל עם מה שבראון הראה במשחקים 1-2, ומה שסמארט הראה הבוקר, העתיד של בוסטון נראה בהיר יותר ויותר ככל שנוקפים הימים.

ואי אפשר בלי לדבר על הפיל שבחדר. וכשאני קורא לו פיל, אני מתכוון, ובכן, לפיל. כי לברון ג'יימס הוא פיל (לפחות ככה מספרות השמועות מחדר ההלבשה – פי אלף יותר #סליחה). נתחיל, לשם כללי הפרוטוקול והטקס, בנתונים שלו ב-18 וחצי דקות האחרונות, וזה רק כי אני יכול (אלוהים איזה מערכת סטטיסטיקה כיפית יש באתר של ה-NBA): נקודה אחת, 0/6 מהשדה ו-2 איבודים. נמשיך עם זה שהוא קלע סל אחד בלבד מחוץ לצבע הבוקר, ונסיים עם זה ש-13 זריקות במשחק זה הכי מעט שהוא זרק מאז ה-22.3, בהפסד של קליבלנד לדנבר. למה אני מזכיר את הנתון הזה של הזריקות? ובכן, הייתי שמח לספר לכם על הגנה אדירה של בוסטון עליו (ולמרות שבסיום ההגנה הייתה קצת יותר מהודקת ממה שהתרגלנו בשני המשחקים הראשונים), אבל לי אישית זה הרגיש כאילו החליט שלנצח לבד את בוסטון זה לא כיף לו יותר ("אוףףףףף משעמם נוווו"), והחליט לראות אם קיירי-לאב-טריסטן יכולים לנצח אותם בלעדיו. מסקנה: אל תעשה את זה מול גולדן סטייט. היה לו קצת קשה עם הזריקות מבחוץ הבוקר, הדברים לא הלכו לו כמו במשחקים הראשונים, אבל זה היה נראה כאילו ממש לא בא לו לעשות את זה. ההימור שלי למשחק הבא: לברון מסיים עם 452 נק' ורחוק רק 2 אס' מטריפל דאבל.