הפסיכולוגיה של ה-MVP

אמ;לק: ווסטברוק ותואר ה-MVP, שאלה של פסיכולוגיה. מה לא נכתב כבר על המירוץ המטופש הזה לתואר חסר החשיבות הזה, תואר אישי במשחק קבוצתי? אבל הנה, מצאתי לנכון לכתוב עוד כמה מילים, מזווית שבעיני לא מדוברת מספיק. בשביל להבין האם ראס (זין שאני כותב ווסטברוק כל פעם) הוא המועמד הנכון לתואר, אנחנו צריכים להבין קודם כל מה המשמעות של להיות MVP. כמובן שבתואר לא זוכה השחקן הטוב בליגה (כי אז לברון היה זוכה בתואר שנה אחרי שנה), אלא השחקן המשמעותי בליגה (valuable). ואם נרחיב את זה, המשמעות היא לא מי השחקן המשמעותי בליגה (כי אז לברון היה זוכה בתואר שנה אחרי שנה, ואם לא לברון אז קאווי או סטף), אלא מי השחקן המשמעותי בליגה לקבוצתו שלו. פה נכנסים לתמונה שני המועמדים המובילים לתואר השנה, ראס והארדן. סטטיסטית, ברור הרבה יותר איזו קבוצה תלויה יותר בכוכב שלה מבין השתיים. מספיק לראות את המספרים של אוקייסי כשראס על הספסל מול המספרים של יוסטון כשהארדן על הספסל בשביל להבין שמבחינה מוחלטת, אוקייסי תלויה בראס הרבה יותר. כשהוא יורד לספסל הקבוצה פשוט לא מתפקדת. חבר שלי בלב Nitsan Peled כתב לפני כמה ימים טור ארוך ומפורט שמסביר למה התלות הזו של אוקייסי בראס היא דווקא הסיבה לזה שהארדן צריך להיות ה-MVPP. לא בטוח שאני מסכים איתו לגמרי, אבל הנקודות שהוא נותן מעוררות מחשבה לכל הפחות (אשים לינק לטור בתגובות). הנקודה העיקרית שם, בעיני, היא למה הקבוצה כל כך פחות טובה כשראס על הספסל. הטענה היא שההשתלטות של ראס על המשחק והתסכול שנוצר בעקבותיה אצל חבריו לקבוצה הן הסיבות העיקריות מדוע ראס לא צריך להיות ה-MVP. השאלה שעולה אצלי בהקשר הזה - האם באמת הם גרועים בגלל ראס, או שהם גרועים כי הם גרועים? ז"א, אם מלכתחילה היינו בונים את הקבוצה ללא ראס, האם ההישגים שלהם היו טובים יותר מאשר בדקות שהם משחקים ללא ראס בקבוצה שבנויה על ראס? מעניין. וזה מוביל אותי לנקודה שעליה רציתי לכתוב פה: כאמור, הגדרנו את מושג ה-MVPP כשחקן המשמעותי בליגה לקבוצה שלו. וכאן נכנס החלק החשוב ביותר בעניין הזה, בשאלה של ראס. האם, בסופו של יום, הוא משחק בשביל הסטטיסטיקה, האם הוא רוצה להיות שיאן הטריפל-דאבלס בהיסטוריה, האם הוא רוצה להיות שחקן בקנה מידה היסטורי סטטיסטי, או שהוא רוצה לשחק על האליפות? הנתון המרכזי שאני שמתי לב אליו במשחקים של אוקייסי העונה (גם בליגה וגם בפלייאוף), היא שהוא צובר אסיסטים וריבאונדים בקצב די היסטרי במחצית הראשונה, וברגע שהוא מגיע ל-10 ו-10 הוא חוזר להתרכז בצבירת נקודות. חשוב להגיד שזה לא נתון סטטיסטי אלא מבוסס על ההרגשה שלי בצפייה במשחקים. הנתון שלו על שמירת יריבים ל-3 פורסם לא מזמן ואני מעריך שלא מעט מכם ראו אותו (אם לא, תכתבו בתגובות ואני אחפש את הסרטון הזה). אלו שני נתונים שמראים שראס משחק בעיקר בשביל הסטטיסטיקה ופחות בשביל הניצחון. אבל נלך עוד צעד אחד עמוק יותר - מה ראס חושב כשהוא מנסה להשיג את הטריפל דאבל שלו? ובכלל, מה ראס חושב שטוב יותר לקבוצה כאשר הוא עושה את מה שהוא עושה? האם הוא חושב ש-4/18 שלו מהשדה ברבע הרביעי הוא הפתרון הטוב ביותר של אוקייסי, כקבוצה, בשביל להביא ניצחון פלייאוף? האם בראשו של ראס, לא היו שום אופציות טובות יותר, מסירה נוספת או חדירה טובה יותר בשביל לקדם את הקבוצה לניצחון? האם ראס עצמו חושב שללא הטריפל דאבלס שלו הקבוצה לא הייתה מגיעה לפלייאוף? ראינו כולנו את הצורה שבה הוא התנהג במסיבת עיתונים לפני יומיים לאחר שהופנתה שאלה אל אדאמס, והוא לא נתן לו להתנהג. הוא ענה ככה כי הוא רוצה לסתום את הפיות של חבריו לקבוצה, לא לתת להם את המקום שלהם מחוץ למגרש ובתוכו, או שהוא פשוט מרגיש שהוא זה שצריך לספוג את האש, את השאלות הקשות ואת הדברים הרעים, מתוקף היותו המנהיג של הקבוצה. זוהי, לטעמי, השאלה הראשונה שהיו צריכים לשאול את עצמם כל אלו שהתמזל מזלם והיו יכולים לשלשל פתקית עם שם לקלפי ההצבעות על תואר ה-MVP. האם ראסל ווסטברוק שיחק כמו ששיחק, לאורך כל העונה האחרונה, בגלל שהוא חשב שזה מה שיעשה טוב לקבוצה, או שזה מה שיעשה טוב לראסל ווסטברוק. ועל השאלה הזו, בתכלס, יכול לענות בסופו של יום רק איש אחד. ראסל ווסטברוק.

(בתמונה - אחרי ההפסד הבוקר, ווסטברוק יכול להתפנות לדבר השני שהוא אוהב לעשות, וזה להתלבש גרוע)